לוי נ' ליסקאר רם בע"מ ואח'

פסק דין

1.ערעור על פסק דין בתא"מ 8928-03-09 בית משפט שלום חיפה (כב' השופט ד. פיש) מיום 10.3.11.

2.בבית משפט קמא תבעה משיבה 1, חברה שעיסוקה החכרת כלי רכב בליסינג מימוני, שלושה: את המערער, את חברת "אורתום שירותים משפטיים בע"מ", שהייתה רשומה על שמו [החברה] ואת מנהל החברה בפועל, מאיר אסייג [אסייג], לשלם סך 49,704 ₪, יתרת פיגורים שהצטברה בעקבות עסקת חכירת רכב, ג'יפ מסוג מיצובישי פג'רו [הרכב] מהמשיבה.

המשיבה הסתמכה על שטר חוב, התחייבות אישית לערוב להתחייבות החברה כלפי המשיבה באשר לעסקת חכירת הרכב, עליו התנוססה חתימתו של המערער, כבעלים של החברה.

בית משפט קמא חייב את המערער והאחרים בתשלום מלוא סכום התביעה וכן שכ"ט עו"ד בסך 15%, הוצאות בסך 1,750 ₪ והחזר האגרה.

בית משפט קמא קבע כי המערער פתח את החברה על שמו, עבור גיסו, אסייג. הוא היה רשום כבעלים של החברה ואיפשר לאסייג לנהלה. המערער ידע שגיסו פתח את החברה על מנת להתנהל מול גורמים שלישיים.

בית משפט קמא קבע "אין לי ספק כי הנתבעים 2 [המערער] ו-3 [אסייג] קשרו קשר פסול כדי לתפעל את הנתבעת 1 ... הם הודו בכך...";

" נתבע 2 [המערער] הודה כי פתח את החברה לצורך תפעולה על ידי הנתבע 3. הנני רואה בכך הרשאה כללית שניתנה מטעמו שהנתבע 3 יכנס להתחייבויות שונות בשם החברה, כגון זו של הרכב נשוא התביעה".

3.המערער טוען כי לא היה מקום לחייבו באופן אישי עפ"י שטר חוב שנחתם בידי אסייג, ללא ידיעתו, ללא הרשאתו ובחריגה ממנה. עוד טוען המערער כי בפסק הדין נפלה "חריגה קיצונית מדיני ההרשאה והשליחות", גם אם הייתה הרשאה כללית, לפיה אישר המערער לאסייג לחתום בשם החברה, הוא לא אישר לו לחתום בשמו באופן אישי. על המשיבה היה לוודא שמי שחותם על שטר החוב הוא האדם שהזדהה כמי שחותם ולא הייתה רשאית לקבל את חתימתו של אסייג במקומו של המערער.

עוד טען כי העובדה שנערכה עסקה ראשונה ובה הגיע נציג המשיבה והחתים באופן אישי את המערער, מלמדת כי העסקה הנדונה הייתה עסקה נפרדת לחלוטין ועל המשיבה היה לדאוג להחתים את המערער באופן אישי. משלא נעשה כן ניתן ללמוד שנציג המשיבה "עשה יד אחת עם אותו מר אסייג". המערער הינו קורבן של גיסו ושל המשיבה.

4.ב"כ המשיבה טען כי אין מקום להתערב בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא. עוד טען כי אם המערער יבקש לקבל את גרסת אסייג כפשוטה, קרי שאסייג זייף את חתימת המערער, הרי שיש גם לקבל את עדותו, שהמערער ידע הכל והיה מעודכן בכל בזמן אמת. ב"כ המשיבה טען שמדובר בחברה משפחתית של שניים וכי המערער חתם בעצמו על עסקה קודמת לחכירת רכב שהסתיימה, וודאי שהיה מודע לכך שגיסו מגיע עם ג'יפ חדש.

5.לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים אינני רואה מקום להתערב במסקנתו של בית משפט קמא ובנסיבות המקרה דנן, התוצאה ראויה.

ראשית, על אף שהשופט קמא לא קבע עובדות בפסק דינו באופן מפורש וברור, כפי שראוי היה, עולה מהחלטתו כי ראה את החתימה על שטר החוב ככזו שנעשתה בהרשאתו של המערער.

היה לכך בסיס בעדויות שבפניו. אסייג טען כי חתם על מסמכי העסקה בשם החברה ובעליה (המערער), בידיעתו של המערער. הוא הודה בחקירתו כי החברה התנהלה כך שהוא אמנם ניהל אותה וחתם על כל מסמכיה, אך המערער ידע ואישר הכל. כך גם נטלה החברה בשמה ובשם בעליה (המערער), התחייבויות כלפי בנקים ואחרים.

עפ"י סעיף 92(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], "מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה ...".

המערער ניסה להתנער מהרשאתו, רק לאחר שנתבע על פי החתימה שנעשתה בהרשאתו ולא היה מקום לאפשר לו זאת.

שנית, ייתכן מצב בו אדם יחויב בגין מעשי שלוח, גם כאשר לא נתן לו הרשאה לפעול כפי שפעל. המקרה דנן, מצדיק לראות את המערער כמי שאחראי להתחייבות גיסו בשמו, גם אם לא נתן לו הרשאה מפורשת לחתום על ערבות אישית להתחייבות החברה בקשר לעסקת הרכב עם המשיבה.

6.עפ"י סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה- 1965 [החוק] שליחות יכולה להיווצר בהרשאה בכתב או בעל פה או בהודעה מאת השולח לצד השלישי "או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם".

בסעיף 6(א) לחוק נקבע:

"פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד – כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום-לב ובתמורה לפני האישור."